החלטה בתיק בר"ע 8133-12-12

השופטת ורדה וירט-ליבנה

1.                  לפני בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת מיכל לויט; בל' 52217-06-11; בו נדחה ערעור המבקשת על החלטת הוועדה הרפואית לעררים בנפגעי עבודה (להלן גם - הוועדה) מיום 28.4.2011.

2.                  המבקשת, ילידת 1954, נפגעה ביום 18.2.2010 בתאונת דרכים אשר הוכרה כתאונת עבודה. בהחלטתה מיום 28.4.2011 דחתה הוועדה את ערר המבקשת וקבעה בין היתר כי " לא התרשמה מחסר תפקודי". יחד עם זאת, הוועדה קיבלה את ערר המשיב (להלן גם - המוסד) לעניין שיעור אחוזי הנכות ומשך הנכות שנקבעו על ידי הוועדה מדרג ראשון, וקבעה למבקשת 100% נכות זמנית מיום 21.5.2010 עד ליום 31.5.2010; 50% נכות זמנית מיום 1.6.2010 ועד ליום 30.6.2010; 20% נכות זמנית מיום 1.7.2010 ועד ליום 31.8.2010 ו- 0% נכות צמיתה החל מיום 1.9.2010.

3.                  בפסק דינו מיום 14.11.2012, קבע בית הדין האזורי כי לא נפל פגם בהחלטת הוועדה והוסיף כי הוועדה שמעה את תלונות המבקשת, עיינה בחומר הרפואי שעמד בפניה על כל מסמכיו ובדקה את המבקשת בדיקה קלינית מקיפה. עוד נקבע כי הוועדה התכנסה בהרכב מתאים אשר כלל אורטופד, נוירולוג ופנימאי. באשר לטענת המבקשת לגבי אופן בדיקתה, ציין בית הדין האזורי כי בהתאם להלכה הפסוקה, אופן הבדיקה של נכה הוא נושא בגדר הרפואה ולפיכך ערכאה משפטית אינה מוסמכת להתערב בעניין זה. לסיום, קבע בית הדין האזורי כי במקרה זה עמדו בפני הוועדה עררי שני הצדדים ולפיכך הרי שהוועדה מוסמכת הייתה להפחית מאחוזי הנכות שנקבעו על ידי הוועדה מדרג ראשון.

4.                  בבקשת רשות הערעור טוענת המבקשת כי פסק הדין של בית הדין האזורי הינו בלתי מאוזן ומקפח. המבקשת מוסיפה וטוענת כי הוועדה, שהרכבה הוחלף, דנה בעניינה באופן חפוז ונמהר וללא התייחסות ראויה והולמת לטענותיה. עוד היא טוענת כי מפרוטוקול הוועדה עולה כי לא עמד בפניה פרוטוקול הוועדה מדרג ראשון מיום 6.9.2010. לדבריה, הוועדה לא הייתה מודעת לנסיבות הפגיעה ולפיכך בדקה אותה ודנה בעניינה באופן לקוי. כמו כן, הוועדה שינתה והפחיתה בדיעבד את שיעור ותקופת הנכות הזמנית שלה וקבעה לה 0% נכות צמיתה החל מיום 1.9.2010, מבלי שהזהירה אותה על כך. לסיום, עותרת המבקשת להחזרת עניינה בפני וועדה בהרכב חדש ולחלופין להשבת עניינה בפני אותה וועדה תוך מתן הוראות ברורות וחד-משמעיות.

5.                  ל אחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, בפסק הדין של בית הדין האזורי, בפרוטוקול הוועדה מיום 28.4.2011 ובכלל המסמכים שבתיק, הגעתי לכלל החלטה כי דין הבקשה להידחות. אין בטיעוניה של המבקשת דבר אשר יצביע על טעות משפטית בהחלטתה של הוועדה אשר יש בה כדי להצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור. עיון בהחלטת הוועדה מלמד כי החלטה זו הייתה מנומקת ובהירה וכי לא נפלה בה טעות משפטית. הוועדה רשמה בפניה את תלונות המבקשת, ערכה לה בדיקה קלינית, שמה לב לאופן הליכתה ועברה על המסמכים הרפואיים המצויים בתיק הנכות שלה, לרבות צילום כפות הרגליים מיום 22.3.2011.

6.                  הכלל הוא כי בית הדין מתערב בהחלטת הוועדה אם מתגלית בה טעות משפטית. כפי שנקבע ולאחר שבדקתי את החלטת הוועדה לא מצאתי כי יש טעות משפטית בהחלטה זו וכך גם לא נמצאה טעות בפסק דינו של בית הדין האזורי שיש בה כדי להצדיק מתן רשות ערעור. אשר על כן, דין הבקשה להידחות.

7.                  סיכומו של דבר - בקשת רשות הערעור נדחית ללא צו להוצאות.     

ניתנה היום,  י"ב שבט תשע"ג (23 ינואר 2013 ) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: